מקור איוב מ״ב:ח׳
1 וְעַתָּ֡ה קְחוּ־לָכֶ֣ם שִׁבְעָֽה־פָרִים֩ וְשִׁבְעָ֨ה אֵילִ֜ים וּלְכ֣וּ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּ֗וֹב וְהַעֲלִיתֶ֤ם עוֹלָה֙ בַּעַדְכֶ֔ם וְאִיּ֣וֹב עַבְדִּ֔י יִתְפַּלֵּ֖ל עֲלֵיכֶ֑ם כִּ֧י אִם־פָּנָ֣יו אֶשָּׂ֗א לְבִלְתִּ֞י עֲשׂ֤וֹת עִמָּכֶם֙ נְבָלָ֔ה כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃
פירוש רמב"ן על איוב מ״ב:ח׳
1 קחו לכם שבעה פרים, היה החטא שגגה ומתכפר בקרבן, כאשר יתכפרו השגגות בתורה:
2 ולכו אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם, על יד איוב, הוא יקריב העולה עליהם ויתפלל שירצה אותה מידו:
3 כי אם פניו אשא, כי ראיתי אותו ראוי להיות כהן לפני, ושיהיה הקרבן מידו עולה לרצון על מזבחי:
4 לבלתי עשות עמכם נבלה, חלילה לשם שיעשה נבלה רק בעבור שהיו חבירי איוב מצדיקים את משפטיו, אם יביא עליהם רעה יראה כדבר שאינו הגון. ויש אומרים כי ענש הנבלה תקרא נבלה, וכן על דעתם יקרא עון וחטא, אם יקרך עון בדבר הזה, ענש, וכן גדול עוני מנשוא, ענשי, ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, שניהם ענשין, והטעם כי הם עשו רשע ונבלה בהרשיעם את הצדיק, והאל לא יעשה כנבלתם. ואיננו נכון, ומטעם כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב: